פסק-דין בתיק ת"ק 22484-02-12

למעשה, אין שינוי מהותי בגרסאות הצדדים על אופן קרות התאונה, שכן אין ספק שהתאונה אירעה בעת שהתובע נסע בכביש ישר, לאחר שיצא מחניית ביתו, ואין חולק שבאותו זמן יצאה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") מתחנת דלק, ופנתה שמאלה, ותוך כדי הפניה אירעה התאונה בין שני הרכבים.

רכב התובע ניזוק באותם מקומות, כפי שמופיע בחוות דעת השמאי, קרי, בדלתות ובכנף קדמית שמאלית.

אני מקבל כל מה שטען נציג הנתבעת 2 לגבי האחריות של כל אחד לגרם הנזק, רוצה לומר, שעל כל אחד מהצדדים אכן חלה חובת זהירות, ולכל אחד מהצדדים לא היה שדה ראיה - לתובע בנוסעו ישר, ולנתבעת בפנייתה שמאלה.

הנתבעת מציינת במפורש כי בעת שיצאה שמאלה לא היה לה שדה ראיה ולא הבחינה ברכב התובע, ואני לא מאמין לדברי הנתבעת שהיא לא הספיקה לפנות שמאלה בעת שאירעה התאונה, ואני גם לא מקבל את טענתה שהיה זה רכב התובע אשר פגע ברכבה, שכן מיקום הפגיעות ברכב התובע וברכב הנתבעת מוכיח פה שהייתה זו הנתבעת אשר פגעה ברכב התובע.

יחד עם זאת, מקבל אנוכי את טענת נציג הנתבעת 2 - וזאת עולה גם מטענות הצדדים עצמם, שלשניהם יש לייחס אחריות לגרם התאונה, אם כי בנסיבות אלה, כפי שהתאונה אירעה, יש לייחס לנתבעת אחריות גבוהה יותר מזו של התובע.

לא רק שלתובע הייתה זכות קדימה בנוסעו ישר, אלא שהנתבעת הייתה צריכה לדעת שזכות הקדימה גם קיימת לרכב שבא מימין, ובעת שהיא פנתה שמאלה, היא למעשה חסמה את דרכו של התובע להמשך נסיעתו הבטוחה וכך אירעה התאונה.

נכון הוא שגם התובע היה צריך להתחשב בשדה הראיה המצומצם שהיה לו לכיוון יציאתה של הנתבעת, אך מאחר והנתבע הוא זה שבא מימין ונסע בכביש ישר, הרי שמירב האחרית רובצת על הנתבעת, אשר יצאה שמאלה ללא זהירות וללא תשומת לב מספקת, ואף הצהירה שלא הבחינה ברכב התובע.

לכן, בנסיבות אלה, אני קובע את אחריותה של הנתבעת לגרם התאונה בשיעור של 70%, ושל התובע בשיעור של 30%, ובהתאם לכך על הנתבעות לפצות את התובע.

בטרם שאקבע את גובה הנזק, ברצוני להתייחס לטענתו של נציג הנתבעת 2 לעניין שיעור ירידת הערך אשר קבע השמאי.

לטענתו של נציג הנתבעת 2, נקבעה ירידת הערך מבלי לציין את האלמנטים הדרושים לקביעת ירידת הערך, ובכך למעשה צודק נציג הנתבעת, אולם לאור מקומות הפגיעה ברכב התובע, אין ספק שלרכב התובע נגרמה ירידת ערך, ובמיוחד ברצות התובע למכור את הרכב, הרי  שאין מקום, רק בשל כך שהשמאי עשה עבודה חלקית בלבד, לגרום לחסרון כיס התובע, ולכן אני מקבל את שיעור ירידת הערך כפי שקבע השמאי.

אגב, אציין שלא פעם מגישים שמאים חוות דעת, הפוטרים את עצמם מהתייחסות לאלמנטים הדרושים לקביעת ירידת ערך, ובכך עושים הם את מלאכתם קלה מדי, אך מלאכה קלה זו הופכת לאחר מכן למלאכה קשה לבית המשפט, כאשר על בית המשפט להתמודד עם טענות הצדדים שהשמאי איננו עורך חוות דעת נפרדת תוך התייחסות לפריטים שעליו להתייחס, ומוטב לשמאים להקדיש כמה דקות נוספות על מנת לפרט בחוות דעתם את הפירוט הדרוש כאשר מביא אותם למסקנה לקבוע ירידת ערך זו או אחרת.

סוף דבר, התובע הוכיח בתביעתו סך של 3,904 ש"ח (השתתפות עצמית, ירידת ערך וכינון), ולא הוכיח את יתרת סכום התביעה. לכן, לאור שיעורי האחריות כפי שקבעתי לעיל, אני מחייב את הנתבעות, שתיהן ביחד ו/או כל אחת מהן בנפרד, לשלם לתובע סך 2,733 ש"ח (70% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה, 13.2.12, ועד התשלום בפועל.

כמו כן, ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעת באופן סולידארי לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 350 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מהיום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ז אב תשע"ב, 05/08/2012 במעמד הנוכחים.